מחצית הישראלים חושבים שמדענים חלוקים על שינוי האקלים - למרות הקונסנזוס המלא
סקר חדש שפורסם בהארץ מראה כי כמחצית מהאזרחים בישראל סבורים שקיימת מחלוקת מדעית על שינוי האקלים הנגרם מפעילות אנושית, על אף שהמחקר המדעי מציג קונסנזוס של מאה אחוז בנושא.
סקר חדש מגלה כי כמחצית מהישראלים מאמינים שקיימת מחלוקת מדעית על שינוי אקלים הנגרם מבני אדם - למרות שמאה אחוז מהמחקרים מסכימים על כך. הפער בדעות עובר בעיקר בין תומכי קואליציה לתומכי אופוזיציה, לא בין ימין לשמאל.
האם המדינה צריכה לחנך את הציבור על הקונסנזוס המדעי בנושא האקלים?
- כן
- אין דעה
- לא
לפי הארץ, מאה אחוז מהמחקרים המדעיים שנסקרו מסכימים שקיים שינוי אקלים הנגרם ממעשי אדם - ובכל זאת כמחצית מהישראלים מאמינים שהמדענים עצמם חלוקים בשאלה. הפער בין המציאות המדעית לתפיסה הציבורית אינו תופעה ייחודית לישראל, אך הממצאים שפרסמה הארץ מאירים אותה בהקשר מקומי ומוסיפים ממד פוליטי בלתי צפוי: קו פרשת המים אינו עובר בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, אלא בין תומכי הקואליציה לתומכי האופוזיציה. ממצא זה מציב שאלה לגבי הדרך שבה שיח פוליטי ותקשורתי משפיע על אמונות עובדתיות. מצד אחד, יש הטוענים שחינוך ציבורי ממלכתי הוא הכלי המתאים לגשר על פער כזה - כדי שמדיניות אקלים תוכל להתבסס על הבנה עובדתית משותפת. מצד שני, יש הסבורים שתפקיד המדינה לקדם עמדה מדעית מסוימת מעלה חשש לכפייה אידיאולוגית, ושחינוך ביקורתי כללי עדיף על מסרים ממשלתיים ממוקדים. השאלה שבמרכז הסקר היא האם הממשלה צריכה לנקוט עמדה פעילה ולחנך את הציבור על הקונסנזוס המדעי בנושא האקלים, או שיש להשאיר זאת לגורמים אחרים.
מי שיענה כן סבור שלמדינה יש אחריות לתקן תפיסות שגויות עובדתיות בקרב הציבור, במיוחד כאשר מדובר בנושא בעל השלכות מדיניות ואקלימיות כבדות משקל. מי שיענה לא עשוי לסבור שהפצת מסרים ממשלתיים בנושאים מדעיים שנויים במחלוקת פוליטית היא בעייתית, או שחינוך לחשיבה ביקורתית עדיף על הכוונה ממוקדת. הסקר מנסה לברר אם הציבור תומך בתפקיד ממשלתי פעיל בעיצוב הידע הציבורי על משבר האקלים.